הירשם לעלון

בא כוחם לפני עשור של מתיישבי גוש קטיף מספר על האופן בו שוב ושוב התגייס בג"ץ למכונת ההרס של שרון ודחה כל עתירה בכל תואנה.

בית המשפט העליון צילום:  דוד ועקנין‚ פלאש 90
בית המשפט העליון צילום: דוד ועקנין‚ פלאש 90
ערוץ 7

התגייסות בג"ץ לעקירה - כך זה היה

בא כוחם לפני עשור של מתיישבי גוש קטיף מספר על האופן בו שוב ושוב התגייס בג"ץ למכונת ההרס של שרון ודחה כל עתירה בכל תואנה.

השיח סביב התנהלותו של בג"ץ מלווה את הציבור הישראלי בשנים האחרונות. הסוגיה צפה ועולה כעת עם הכרעת שופטי העליון להרוס את בתי דריינוף בבית אל כפי שצפה ועלתה באופן חריף ביותר בימי טרום העקירה מגוש קטיף.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם עו"ד יוסי פוקס, כיום יו"ר הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, שליווה לפני עשור את מתיישבי חבל קטיף בניסיונותיהם המשפטיים לבלום את העקירה ונתקל בהיכל צדק שאטם את אזניו משמוע.

"זה התחיל הרבה לפני הבג"ץ שבו ביקשנו לבטל את חוק ההתנתקות", מזכיר עו"ד פוקס ומציג כמה דוגמאות למה שהוא מגדיר כאטימות בג"ץ שהחלה מיד עם צאתה של התכנית אל הפעל.

הדוגמא הראשונה שמציג פוקס נלקחת מחודש אפריל 2004, כחודשיים לפני קבלת ההחלטה על העקירה בממשלה. הימים היו ימי התגבשות כתב האישום נגד אריאל שרון בפרשת האי היווני. באותם ימים אף נחשפה כוונתה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל להמליץ ליועמ"ש, עו"ד מני מזוז, להגיש כתב אישום נגד אריאל שרון. בהמשך הודיע מזוז כי רק בחודש מאי יכריז על החלטתו הספית. "ואז בדיוק בתפר שבין ההמלצה של ארבל למועד ההחלטה של מזוז פתאום הוא מקדם את עניין ההתנתקות. היה פה טיימינג מוזר. הגשנו עתירה שלא יעלה חשש שיש קשר בין הדברים, שהתכנית תובא להכרעת הכנסת, אחרי החלטת מזוז אם להעמיד לדין כי אם היה מתחיל הליך משפטי נגדו הממשלה הייתה נופלת ולא הייתה תכנית. ביקשנו להשהות עד שמזוז יקבל החלטה, אבל גם שם בג"ץ גלגל אותנו מכל המדרגות כי טען שלא הוכח שהתכנית מונעת משיקולים לא ענייניים וכו'".

ממשיך פוקס ומזכיר את נשכחות הימים ההם: "בנוסף, לאחר שהא (שרון) נחל תבוסה במשאל המתפקדים והתברר שהרוב היה נגד תכנית ההתנתקות ולמרות שהוא התחייב לקבל את הכרעת משאל המתפקדים, הוא החליט להביא את התכנית לאישור הממשלה ביום ה-6 ל-6 2004, ואז קרה דבר חסר תקדים נוסף: שרון חשש באותה עת שאין לו רוב לתכנית בממשלה. היו כמה שרי ליכוד שהתנדנדו ואז הוא החליט לפטר שני שרים, השרים אלון וליברמן, כדי לייצר רוב מלאכותי לתכנית שלו. המכתב יצא ביום שישי בבוקר ותוך 48 שעות היה אמור להיכנס לתוקף. חיפשנו לכך תקדים בעולם ולא מצאנו.  זה דבר חסר תקדים".

"במוצ"ש הגשתי עתירה לבג"ץ וביקשתי צו ביניים, שהמכתבים לא יכנסו לתוקפם עד לדיון בעתירה. השופט התורן היה אדמונד לוי ובאותה עת של הדיון בממשלה התקיים הדיון בבג"ץ ביום ראשון בבוקר. ביקשתי מהשופט לוי שכדי למנוע ביזוי בית המשפט לפחות שהממשלה לא תקבלו החלטה כל עוד לא מסתיים הדיון המשפטי. בדיון השופט אמר 'תהיתי אם המשטר הדמוקרטי יוכל להשלים עם אפשרות שראש הממשלה יפטר שרים רק כדי לייצר רוב מלאכותי להעברת החלטות שעשויות להיות הרות גורל'. גם העתירה הזו נדחתה בפסק דין מאוד ארוך, כמאה עמודים, פלפולים עמוקים של נשיא העליון אהרון ברק".

"הבסיס של הדחייה היה שהיות והסמכות לפטר שרים היא בלעדית של ראש הממשלה, והיות ולא הוגדרו בחוק או בפסיקה מה השיקולים של ראש הממשלה לפיטורים והם יכולים להיות גם שיקולים פוליטיים, אז אין הבדל בין פיטורים לפני או אחרי המעשה", מתמצת עו"ד פוקס את עיקרי ההיגיון שהוביל לדחיית העתירה.

בדבריו מעלה עו"ד פוקס שאלה סביב הדרישה להתערבות בג"ץ, דרישה שמגיעה דווקא מהאגף המתנגד לאקטיביזם שיפוטי. לדבריו את הסוגיה הזו יש לבחון "בפורמט הנכון", כהגדרתו. "באופן כללי אנחנו סבורים שצריך לתת לממשלה למשול ולכנסת לחוקק, אבל כשיש חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שלא מאפשר פגיעה בזכויות יסוד וקניין וזכויות אדם בלי לעמוד בכמה תנאים והצגנו בפני בג"ץ שהחוק לא עומד באף אחד מהפרמטרים. לא הוצג הסכם כלשהו, לא הוצגה תכלית, החוק נעשה באופן דרקוני שיגרום לנכויות נפשיות תוך פגיעה בזכויות אדם. הבאנו ראיון לפגיעה בזכויות אדם והבאנו מומחים כמו דיכטר ויעלון שקבעו מקצועית שלא רק שלא ישפר את המצב הביטחוני אלא ירע אותו. כשזו המציאות הייתה כאן אטימת אזניים ועצימת עיניים".

ממשיך פוקס ומתאר את האופן בו התנהל בג"ץ גם כאשר ביקש הוא עצמו מהשופטים לקיים ביקור במקום על מנת לאמוד את הנזק שייגרם למתיישבים. גם אז הם סירבו. פוקס מזכר כי כאשר דובר בתוואי גדר ההפרדה מצאו השופטים לנכון לרדת לשטח ולבחון את רמת הפגיעה הצפויה, אך במקרה העקירה מגוש קטיף סברו שם ככל הנראה שנוח יותר יהיה לקבל את ההחלטה מרחוק, כלשונו, והבקשה נדחתה.

עוד הוא מזכיר כי בג"ץ "דחה גם בקשה שלנו לזמן את הרמטכ"ל יעלון לעדות, למרות שהמדינה אומרת ללא כל חוות דעת שהתכנית תביא למציאות ביטחונית טובה יותר. רצינו שיעלון יציג את עמדתו אבל בג"ץ דחה את הבקשה. הייתה כאן תכנית שבראשה עמד שרון לבצע את הדברים במועדים שנקבעו ללא כל שינוי וכל המערכת, כולל בג"ץ, התגייסה לכך, וכיום ברור לכולם שהעקורים צדקו".

פוקס תולה את ההתנהלות של שופטי בג"ץ באותם ימים בהרכבו של בית המשפט, הרכב המובנה באופן שמנציח את עמדתם של השופטים הקיימים. "כשמתוך 9 חברים בועדה לבחירת שופטים יש 6 שיש בהם איזון של קואליציה ואופוזיציה ושלושה נוספים הם שופטי העליון המכהנים נשמרת המציאות שמי שהם רוצים שייבחרו". להערכתו של פוקס "אם הועדה לבחירת שופטים הייתה שיקוף של החברה הישראלית דעת הרוב הייתה כדעת השופט לוי".

מוסיף פוקס ומזכיר את הקמפיין בינלאומי המתקיים באו"ם ובארה"ב נגד פינוי בנייה בלתי חוקית של ערבים סמוך לסוסיא, קמפיין בו תוקפים את ישראל על טרנספר שהיא לכאורה מבצעת. לעומת זאת כאשר היה מדובר בבתים שהוקמו כדין ואין ולו טענה אחת של ערבי אחד לבעלות על אדמות הבתים בגוש קטיף, במציאות כזו של טרנספר לאוכלוסיה שלא חטאה ולא פשעה לא רק שלא רואים בזה פשע אלא רואים בזה מצווה...

באשר לעתיד, מביע פוקס תקווה לשינוי. הוא מזכיר את פעולותיה המדודות צעד אחר צעד של שרת המשפטים הבוחנת דרכים לשינוי, אך מבצעת אותם באופן מדוד, בין השאר גם משום שבליכוד, מפלגת השלטון, יש המתנגדים למבנה שונה של הועד לבחירת שופטים.

פוקס מוסיף ומציין כי המקור לכל העיוותים נובע מהשיח הישראלי העוסק בביטחון בעוד הפלשתינים מדברים על זכויות. לדבריו כאשר זו המציאות העולם אומר לישראל שתעשה שלום ובכך ייפתרו בעיותיה הביטחוניות. לדבריו חובה על ישראל להציג את זכויותיה בחוק הבינלאומי על השטח, זכויות שמשפטנים בכירים בעולם כדוגמת יוג'ין רוסטאו המנוח, מי שכיהן כתת מזכיר המדינה האמריקאי כשנוסחה החלטה 242, "משפטן מובהק ברמה שאין כמותו כיום", קובעים כי מדובר בזכויות מוצקות בחוק הבינלאומי. רוסטאו עצמו כתב שהזכות המשפטית הבינלאומית של ישראל בשילה חברון ובית אל שווה לזכותה כמו בתל אביב באר שבע וחיפה - גם להחלת ריבונות וגם להתיישבות.