הירשם לעלון

המוכרים הפלסטינים שמתכחשים לעסקה מחשש לרצח והמדינה שיוצרת הליך ביורוקרטי מסובך. גואל הקרקעות משה זר מאת את מסלול המכשולים המצפה ליהודים שרוכשים אדמות ביהודה ושומרון

 משה זר והנוף מרמת גלעד צילום: אריק סולטן
משה זר והנוף מרמת גלעד צילום: אריק סולטן
nrg.co.il

שלושים ושבעה. זהו מספר הפלסטינים שנרצחו בעקבות עסקאות רכישת הקרקעות שביצע משה זר. "מדובר באנשים שמכרו לי או סייעו לי", מספר זר. "הם לא נרצחו ביריית כדור, אלא ברציחות משונות שהדעת האנושית אינה סובלת.


"אחד מהם, שהיה איש משכיל, מכר לי שלוש חלקות. באו אליו בערב, דפקו בדלת ואמרו לו שרוצים לדבר איתו. לקחו אותו חמישה מטרים מהבית, ערפו לו את הראש והרחיקו את הראש בבעיטות למרחק של כשלושים מטרים, ושם השאירו אותו.
צילום: אריק סולטן
משה זר והנוף מרמת גלעד צילום: אריק סולטן

המשפחה שלו חיכתה עד הבוקר והוא לא חזר. הם יצאו החוצה ומצאו את הגופה ללא הראש. אחרי חיפושים הם מצאו את הראש מאוחר יותר, כשהוא התחיל להסריח. סיפרו לי על מעשי רצח נוראיים, שנכד רצח את הסבא שלו באופן נבזי ובאכזריות שלא ניתן לתאר. חלק מהמקרים מוכרים לי אישית".

במענה לשאלתנו, מסרב זר לפרט את שמות הנרצחים. "אני שומר אמונים לאנשים שמכרו לי".
איך אתה מרגיש כשמגיעה אליך ידיעה כזו?
"הרגשה גרועה מאוד. אי-אפשר להרגיש גרוע יותר".
 
תפקידו של המוכתר

גורלם המר של אותם מוכרי קרקעות פלסטינים קשור באופן הדוק לנושא הסבוך של נהלי רישום הבעלויות על קרקעות ביהודה ובשומרון. כ-80 אחוזים מהקרקעות ביהודה והשומרון מוגדרות כקרקעות לא מוסדרות, שבספרי הטאבו לא רשומה בעלות של איש עליהן. הרישום הקיים הוא של ספרי מס המתארים את מי שמחזיקים בקרקעות. גם רישום זה מתייחס למחזיקים בקרקעות עד שנת 1960, שבה הוקפא הרישום בספרי המס.

צילום: מירי צחי
שלח אליו מכתב ב-1998 שמתריע על בעיות יסודיות. נתניהו צילום: מירי צחי

בהתאם לחוק הרלוונטי באזור יהודה ושומרון – החוק הירדני והחוק העות'מאני – מוגשות בקשות לרישום ראשון של מקרקעין לקמ"ט רישום מקרקעין במנהל האזרחי. לאחר בדיקה ראשונית שמבצע הקמ"ט (קצין מטה), הוא מעביר את הבקשה לדיון בפני הוועדה לרישום ראשון. הוועדה מורכבת משני משפטנים ומאנשי רישום מקרקעין, ותפקידה הרשמי הוא לבדוק את הזכויות במקרקעין. "ככל שהשתכנעה הוועדה כי התגבשו התנאים המתאימים, יש בסמכותה ליתן צו לרשם המקרקעין לרשום את חלקת המקרקעין בספרי הרישום", נכתב באתר הפרקליטות הצבאית.

זה עשוי להישמע פשוט למדי, אך עבור יהודים המבקשים לרשום על שמם קרקעות שרכשו ביהודה ובשומרון, מדובר בוויה דולורוזה של ממש. במכתב ששלח זר כבר בשנת 1998 אל ראש הממשלה אז והיום, בנימין נתניהו, ולגורמים נוספים, הוא התריע על כמה בעיות יסודיות שלדבריו אינן מאפשרות לוועדה לרישום ראשון לבצע את עבודתה בהתאם לצדק ולדין.

"מוכתרי הכפרים הם סמכות עליונה בכפר", כתב זר לפני כ-17 שנה. "יש בידם מידע על בעלויות, על תאריכי פטירה, על חלוקות ירושה ונושאים נוספים. על המוכתר, לפי החוק, לתת אימות מוכתר לכל רכישה. זה שנים מספר שמוכתרים לא מופיעים בפני הוועדה למסור עדות ולאשר פרטים על בעלויות... כל מוכתר יודע היטב כי אם יבוא ויעיד לטובת מבקש ישראלי, אחת דתו להירצח. כל מוכתר שאי-פעם יגיע לדיוני הוועדה, יעיד בניגוד לאימות שנתן או בניגוד לאמת".

לדברי זר, גם המתווכים הפלסטינים המסייעים ברכישה חוששים לחייהם ואינם מופיעים בפני הוועדה לצורך אימות גרסתו של הרוכש הישראלי. הקונה נאלץ אפוא לעמוד בפני הוועדה בעצמו, ללא כל עזרה של אנשים שנחשפו לרכישה. בניגוד לפלסטינים המגישים התנגדויות ומביאים לשם כך עשרות עדים, הרוכש הישראלי יכול להביא אך ורק את עצמו.

 

יורשים שלא נולדו

"אני רואה חלקה של 20 דונם, ומסתכל מי מעבד את החלקה", מספר זר על התהליך. "אני פונה למתווך, והוא משכנע אותו שכדאי לו למכור. אם הוא היה מוכר אותה לשכן שלו הוא היה מקבל על הקרקע 500 דינר, אני מוכן לתת לו 15 אלף דינר בכסף ירדני מזומן. אני אומר לו 'תבנה לך בית, תקנה לך אוטו, תתחתן עם אשתך השנייה, השלישית והרביעית ותהיה עשיר עולם'. יום לאחר שהוא מקבל ממני את התשלום האחרון הוא הולך למשטרה להתלונן שכביכול הוא לא מכר את הקרקע, למרות שיש לי מסמכים שהוא חתם עליהם בפני נוטריון.

"כשמתקיים דיון בוועדה לרישום ראשון מופיעים כמתנגדים המוכר, ויחד איתו ההורים, הבנים והאחים שלו. כל החמולה באה ואומרת שהכול שקר וזיוף, וחוץ מזה הם טוענים שהמוכר אינו בעל הנכסים. לחלופין הם הולכים לבית הדין השרעי ומוציאים צו ירושה עם רשימה של שישים יורשים, שירשו כביכול את הקרקע מהאבא שלהם שרשום כמחזיק בקרקע. הם באים לוועדה לרישום ראשון ומציגים את צו הירושה".

"אני מתחיל לחקור ומתברר שהמוריש נפטר בתאריך מסוים, וברשימת היורשים מופיעים אנשים שנולדו אחרי התאריך הזה. לפעמים 70 אחוז מהיורשים שרשומים בצו הירושה נולדו לאחר פטירת המוריש. אני הולך עם המידע הזה לוועדה ואומר להם שעל פי חוק מותר להם לדרוש ממזכיר בית הדין השרעי להביא את תיק הבקשה לצו הירושה לצורך בדיקה. הוועדה מזמנת את התיקים מבתי הדין השרעיים, אבל אף אחד לא מעביר אותם אליה".

בימים אלה פנה זר שוב במכתבים לראש הממשלה ולחלק מהשרים, והעלה בשנית את בעיית הוועדה לרישום ראשון. "אין תשתית משפטית לוועדה לרישום ראשון, אין סדרי דין ואי-אפשר לקבל מוועדה זו החלטות נכונות", כתב, והוסיף כי אין מנוס מלקבל את חוות דעתו של שופט בית המשפט העליון המנוח, אדמונד לוי, שהתייחס לסוגיה בדו"ח שפרסם ב-2012 על מעמד הבנייה ביהודה ושומרון, ושהוגש לראש הממשלה בנימין נתניהו.

"מתוך מגמה לקדם את היציבות ולמנוע אי-ודאות", כתב לוי בדו"ח, "אנו סבורים כי נכון לדרבן את התושבים ביהודה ובשומרון, פלסטינים וישראלים כאחד, לרשום את זכויותיהם בקרקע בתוך תקופת זמן מוגדרת (נראה כי 4 עד 5 שנים היא תקופה סבירה) שבסופה מי שלא יבצע את הרישום יאבד את הזכויות, ככל שיהיו לו. כמו כן, ובמקביל, ממליצים אנו לנקוט בכל הנדרש כדי להאיץ את התהליכים הנדרשים לשם ביצוע רישום ראשון הנמשכים כיום חודשים רבים ואף שנים". לוי הוסיף, באופן המאשר את טענותיו של זר, כי המצב הנוכחי של רישום המקרקעין הוא לטובת הפלסטינים וכי קיים חוסר שוויון לרעת היהודים בפני הגורמים המחליטים בסכסוכים על קרקעות ביהודה ובשומרון.

"הלוואי שאתבדה, אבל אני בטוח שלא אקבל תשובה עניינית על המכתב הזה", אומר זר. "אם לא נקבל תשובה תוך שלושה חודשים נגיש נגד כל אחד מהמכותבים תביעה משפטית בטענה שהם מתעללים באזרח. זה פשע לקנות קרקעות? אם זה פשע – תכניסו אותי לקלבוש. אם זה לא פשע – תנו לי את הדרך לרשום את הקרקע הזו על פי חוק".

איזה שטח של קרקעות בבעלותך תקוע בהליכים?
"מדובר ביותר משני שליש מהקרקעות שקניתי, שנמצאות באזור A ובאזור B. אני לא יכול להגיע אליהן. הוועדה לרישום ראשון טוענת שזה לא בסמכותה לטפל בקרקעות שבאזורים הללו, ושעליי לפנות לוועדה לרישום ראשון של הרשות הפלסטינית. על פי הסכם אוסלו היו הפלסטינים צריכים להקים ועדה לרישום ראשון, עד היום הם לא עשו זאת".

אתה חושב שתראה את הקרקעות הללו בעתיד?
"אם זה ימשיך ככה, אני לא רואה שום שינוי במצב".

בבעלות העם הנבחר

עורך הדין דורון ניר-צבי, המתמחה בהליכי רישום מקרקעין ביהודה ובשומרון, מפרט את העיוותים הקיימים לדעתו בנהלים הקיימים. "אבסורד אחד הוא שלא ניתן למכור קרקעות ליהודים באזור יהודה ושומרון. יש חוק ירדני שעדיין חל פה, של איסור מכירה לזרים. איך בכל זאת גואלים קרקעות? אנחנו מאגדים חברה ביהודה ובשומרון. החברה היא מקומית, ואפשר לרשום על שמה בטאבו. גם משה זר לא רושם את הקרקעות על שמו אלא על שם חברת 'הר וגיא' שבבעלותו. לי יש חברה בשם 'אל שעב אל מוכתר', העם הנבחר.

"האבסורד השני הוא שכל מי שאינו פלסטיני חייב היתר עסקה ביהודה ושומרון מקצין בדרגת תת-אלוף. זו בדיקה שהייתה יכולה לקחת יום-יומיים, אבל בפועל היא נמשכת כמה חודשים - תלוי לפי המזל. אחרי שאתה מקבל היתר עסקה, אתה מגיש את אותה בקשה תחת הכותרת של בקשה לרישום ראשון. קמ"ט מדידות בודק שהקרקע שלך היא לא אדמת מדינה מוכרזת, או כזו שמישהו אחר ביקש לרשום בעבר. לאחר מכן הבקשה עוברת לפרסום בעיתונות. הפרסום הוא רק בעיתונות בערבית. אם אני רוכש אדמות ויש ערבי שעובד עליי ורוצה לרשום את הקרקעות הללו, אני לא יכול לדעת את זה כי המודעה על כך מתפרסמת רק ב'אל-קודס' ובעיתונים אחרים בערבית שנפוצים ביהודה ובשומרון.

התחנה הבאה היא של ביקורת שטח וגבולות, וגם בה יכולים המוכרים להמתין חודשים ארוכים עד לסיום התהליך. "ההליך הזה, שמתבצע בסיור מאובטח בשטח, יכול להתבצע בתוך שבוע באמצעות תצלום אוויר", אומר ניר-צבי. "צריך לקרוא למתנגדים שיסמנו על המחשב את השטח שהם טוענים לו, וזהו. אנחנו בשנות האלפיים. ההליך הנוכחי מיותר ומטומטם, ומאריך את התהליך בחודשים רבים מאוד".

לדברי ניר-צבי, הייתה תקופה שבה המנהל 'צפצף', כלשונו, על היהודים, ולא מינה קצין מדידות במשך שנתיים. "העסק נתקע שם בצורה מטורפת. היו כמה שנים שלא היה קמ"ט משפטים ואי-אפשר היה לאגד חברות ביהודה ובשומרון. תאר לך שבמדינת ישראל אין רשם חברות. זה מטורף". הוא מוסיף כי פרקליטות המדינה אינה עקבית בכל הנוגע לקרקעות ביהודה ובשומרון ולא ניתן להישען על עמדת המדינה בנושא, וכי הוא חושש משום כך לעתור בנושאים הללו לבג"ץ.

"טיפלתי ברישום קרקע של משה זר בברקן", הוא מספר. "תוך כדי הליך הרישום, המדינה בנתה שם שכונה של היישוב ברקן.

התרענו שמדובר בקרקע בבעלות זר. המדינה כתבה בכתב ההגנה שלא יעלה על הדעת סעד של פינוי, אלא שהסעד צריך להיות פיצוי של בעל הקרקע. באותה תקופה התקיימו הדיונים על עתיד היישוב מגרון, ושם כתבה הפרקליטות שלא יעלה על הדעת סעד של פיצוי לבעלי הקרקע אלא צריך לפנות את המבנים מהשטח. הפרקליטות לא עקבית ולא קוהרנטית. הם עושים מה שהם רוצים, מבחינתם אנחנו אזרחים סוג ד'. אני עותר לבג"ץ רק כשחבל התלייה כרוך סביב הצוואר שלי, וגם אז אני יודע שהם יתלו אותי עם החבל הזה".

איזו פרקטיקה יכולה לדעתך לתת מענה יעיל ושוויוני ככל שניתן לרישום הקרקעות ביו"ש?
"קודם כול צריך לעשות פרסומים גם בעיתונות בעברית, וביקורת שטח וגבולות צריכה להתבצע על פי תצלומי אוויר. בנוסף, לא יכול להיות ששני ראשי הוועדה לרישום ראשון הם מבוגרים מאוד – בני כשבעים ויותר – ושהוועדה מתכנסת פעם או פעמיים בשבוע לכל היותר. צריכים להיות כמה הרכבים שידונו. צריך להגדיל את התקנים כדי לשחרר את הפקק של כל הבקשות שתקועות. בסוף הכול נגמר בתקנים ובבני אדם. גם אם לא ישנו שום דבר אלא רק יגדילו את התקנים, העסק יזוז הרבה יותר מהר".