הירשם לעלון

הגיע הזמן‚ אחיי ואחיותיי‚ עמנו המאוחד‚ שנפסיק לגמגם‚ כי הגמגום הזה נמאס על העולם כולו. צריך לומר את האמת‚ שראינו במוחשי כי לאחר מלחמת ששת הימים‚ מבצע אנטבה וכדומה‚ שאז אמור היה העולם כולו לקצוף על ישראל‚ לא הייתה כמעט מדינה אחת שלא שיבחה את ישראל. אך לאחר כל הוויתורים של אוסלו‚ עד היום הזה‚ אין יום אחד שארץ ישראל אינה מושמצת‚ מותקפת ומוחרמת.

יוסף יצחק ג'ייקובסון‚ נציג הקהילות היהודיות בארה"ב
יוסף יצחק ג'ייקובסון‚ נציג הקהילות היהודיות בארה"ב

 העולם מעריך עַם שמעריך את עצמו

 הרב יוסף יצחק ג′ייקובסון, נציג הקהילות היהודיות בארה"ב

שאלו פעם את הרב הראשי לישראל הראשון, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מדוע במשך אלפי שנים עסוק העולם
בעם אחד ויחיד, קטן ומועט במספרו – עם ישראל? מה יש בעם זה, שמאז שעמד על רגליו אין העולם מסוגל להסיט ממנו את תשומת הלב?

הרב קוק הסביר, בתגובה, שדרכה של ההיסטוריה היא שלכל עם ולאום ישנן כמה שנים בהן משמיע הוא את נאומו לציוויליזציה:
"פעם היו אלה המצרים שנאמו, ובתקופות אחרות נאמו האשורים, הבבלים, הפרסים, היוונים והרומאים. כל אחד ונאומו,
למען התרבות והאנושות. ברגע שסיים אחד העמים את נאומו, הוא נעלם מההיסטוריה והופיע עַם נוסף כדי להמשיך את סיפורו.

"העם היהודי, המשיך הרב קוק, "עומד כבר אלפי שנים ופעמים רבות שהוא מגמגם. העולם, המבחין בגמגום היהודי,
פונה לעם ישראל ואומר: ′נו, אמור כבר לעולם את מה שיש לך למסור′.

"אך היהודי, בשל עוצמת המסר שלו, מפחד שוב ושוב לומר בשפה ברורה את דבריו, ומגמגם. העולם שב ופונה אליו:
′הגד ברור מהי אמונתך, מהו המסר שלך ומה אתה חושב′, אך אצל היהודי שוב גוברים שיקולי הפחד והכבוד העצמי, והוא מגמגם".

הגיע הזמן, אחיי ואחיותיי, עמנו המאוחד, שנפסיק לגמגם, כי הגמגום הזה נמאס על העולם כולו. צריך לומר את האמת,
שראינו במוחשי כי לאחר מלחמת ששת הימים, מבצע אנטבה וכדומה, שאז אמור היה העולם כולו לקצוף על ישראל,
לא הייתה כמעט מדינה אחת שלא שיבחה את ישראל. אך לאחר כל הוויתורים של אוסלו, עד היום הזה, אין יום אחד שארץ ישראל אינה מושמצת, מותקפת ומוחרמת.

לכאורה, צריך היה לקרות ההפך: אחרי שפשטה ארץ ישראל את צווארה לשחיטה באוסלו וגרורותיו, ועקרה את כל תושבי גוש קטיף,
העולם צריך היה לשבח אותה. אך ההפך הוא הנכון: לאחר כל ויתור מצִדנו, גוברים הלחצים והשנאה, הן בעולם האקדמי והן בעולם הפוליטי.

הסיבה לכך היא פשוטה: העולם, כולל ארה"ב, מעריך, אוהב ומכבד יהודים שמעריכים, אוהבים ומכבדים את עצמם.
אך כשאנו שונאים את עצמנו ונכנעים לשיטה הטוענת שחיי נפשנו והביטחון שלנו אינו העיקרון החשוב ביותר בחיים המוסריים, אנו משניאים את עצמנו ואת מדינתנו.

כך היה גם בסיפורו של יעקב אבינו עם עשו: כל זמן שקרא לעצמו יעקב, כי "ידו אוחזת בעקב עשו",
שכל מהותו הייתה להיות עִם עשו ולפייסו – אז "ויאבק איש עמו עד עלות השחר" והוא "צולע על ירכו".
אך מרגע שהיה מוכן להיאבק ולשנות את שמו לישראל – "כי שׂרִיתָ עם אלוקים ועם אנשים ותוכל", זרחה לו השמש וחדל לצלוע.

זה שנים רבות שאנו צולעים על ירכנו, וכשהעולם רואה וחש בכך, מתגברת המלחמה ומתעצם הלחץ, וכל הדיבורים השליליים נגדנו נעשים משמעותיים יותר.

לעומת זאת, כשנפסיק לגמגם ונתחיל להאמין ולהציג לעולם את אמונתנו לפיה ארץ ישראל היא נחלת עולם מאלוקי ישראל לעם עולם,
יקבלו זאת כל העמים דה-פקטו; כולל הערבים, שבלבם יודעים את האמת: כדי שתשרה עליהם הברכה,
עליהם להימנע מלהיות גזלנים בארץ לא להם, ובסופו של דבר הם אף יאמרו תודה רבה לעם ישראל, על שלקח את נחלתו שניתנה לו מאלוקי עולם.

יש לומר את האמת! האם יהודה, שומרון ומזרח ירושלים הם שטחים כבושים, אך תל-אביב וחיפה אינם שטחים כבושים?!
עד מתי פוסחים אנו על שתי הסעיפים? הלא אם מתייחסים לטענותיהם של שונאי ישראל, אם כן כל שטח בארץ הקודש הוא כבוש וכל יהודי הינו מתנחל.

לא נכון לטעון שברחוב זה מותר לבנות כי הוא משוחרר, וברחוב זה אסור לבנות כי הוא כבוש.
או שארץ ישראל כולה שייכת לעם היהודי כי בורא העולם מסר אותה לו או שהעם כולו צריך להעמיס את מזוודותיו
ולנסוע לניו-ג′רזי. אך השיטה המגמגמת והפוסחת על שתי הסעיפים אינה עובדת.

יש לזכור: אם ביום מן הימים יאהב העולם את ישראל, יהיה זה בזכות זה שיראה מולו עם שאוהב ומאמין בעצמו, נאמן לאלוקיו ולתורתו.



צפיה דרך פייסבוק



צפיה דרך יוטיוב