שבת 'חיי שרה' מזוהה עם רוחה ואווירתה המיוחדת של עיר האבות. שבת זו היא הזדמנות להזדהות ולהתחבר לאבות האומה, וגם להביע מחאה שקטה נגד האפליה וההסתה המופעלות נגד יהודים בחברון ובארץ ישראל.
אחרי שחרור חברון בתשכ"ז, ציפה כל בר דעת ומצפון כי ממשלת ישראל תחזיר לבעליו את הרכוש היהודי שנשדד בפרעות תרפ"ט. אך כאן ציפתה אכזבה: ממשלת ישראל המשיכה להחזיק ברכוש הנרצחים היהודים, ואף להשכירו לשודדים ולרוצחים הערבים.
רק אחרי יוזמתו האמיצה של הרב משה לוינגר החלה ההתיישבות בחברון, רק אחרי מאבק הותר לגב' שרה נחשון לקבור את בנה אברהם ידידיה ז"ל בבית העלמין, רק אחר שפרופ' טבגר ז"ל נעצר פעמים רבות זכינו לחשוף את שרידי בית הכנסת אברהם אבינו, ורק אחרי מאבק וקורבנות הותר לאמהות להתיישב עם ילדיהן בבית הדסה. כל צעד בחברון היה מלווה במאבקים ובמסירות נפש.
אך גם כיום רוב הרכוש היהודי, כמו 'מצפה שלהבת' (ה'שוק') עדיין ריק והרוס, והממשלה מסרבת להחזירו לבעליו או להשכירו ליהודים. בעוד הערבים בונים בהיקפים אדירים, על היהודים נאסרה כל בנייה וקניית בית. חברון וההרים סביבה מתכסים במהירות בבנייני ענק ערביים, אך על היישוב היהודי נגזרה גזירת חנק. אפילו השלטון העות'ומני אפשר ליהודים לקנות ולבנות בתים; כיום הדבר אסור.
התמזל מזלו של אברהם אבינו, שקניית מערת המכפלה נעשתה לפני אלפי שנים; כיום, ספק אם היה עולה בידו לקנותה.
מול מציאות זו, יהודים רבים חשים חסרי אונים: כוחות ה"סמאל" (small) חזקים ודורסניים, והתקשורת בידם. אך אלפי העולים לחברון לשבת חיי שרה, שבת קניין הארץ, חשים את הרוח האחרת – תחושת עוצמה וביטחון פנימי נובעים ממערת המכפלה, כמו כלֵב שהשתטח על קברי אבות, וקריאתו – "אבותיי, בקשו עלי רחמים, שאנצל מעצת מרגלים!" נשמעה והתקבלה.
שבת חיי שרה היא שבת של הזדהות והתחברות, וגם של מחאה נגד הגזענות, האפליה וההסתה. אומנם התנאים אינם "חמישה כוכבים" – אבל לרבבות האורחים מספיקים "ארבעה כוכבים": ארבעת הזוגות במערת המכפלה, המעניקים השראה וזכות אבות ואימהות.
נעם ארנון |
|
שיתוף |
